אחת השאלות הכלכליות שעולות מדי כמה שנים היא האם עדיף לישראל לייבא דלקים מוגמרים במקום לזקק אותם בארץ. התשובה הפשוטה היא שזה לא רק שאלה של כסף. דלקים מוגמרים מגיעים ממספר מצומצם של מדינות, במכליות גדולות, ודרך נתיבי הולכה ימיים שיכולים להיחסם או להיות מעוכבים ברגעים הרגישים ביותר. נפט גולמי, לעומת זאת, אפשר להביא ממקורות מגוונים בהרבה, ובמגוון סוגי מטענים. היכולת לזקק אותו בארץ פירושה גמישות אספקה, פחות תלות במתווכים, יותר שליטה על התמהיל המדויק של המוצרים, ויכולת להתאים את הייצור לצרכים המשתנים של המשק בזמן אמת.
מרכז הכובד של המשק הדלקי
קבוצת בזן מייצרת את רוב הבנזין, הסולר וגז הבישול שצורך המשק הישראלי, עם קיבולת של כ-197 אלף חביות ליום. התעופה האזרחית, הצבא, המפעלים, חברות ההובלה וכמובן הציבור הרחב, כולם נסמכים על המוצרים שיוצאים מהמתקן במפרץ חיפה. בלי יכולת הזיקוק המקומית, כל תנודה במחיר הנפט העולמי, כל שיבוש בשרשרת האספקה הימית וכל מתיחות גיאופוליטית היו מגיעים בתוך ימים ספורים לכל תחנת דלק בארץ.
בזן במבחן אמיתי: כשהמלחמה הגיעה לשערים
שנת 2024 הפכה עבור בזן למבחן מעשי, כזה שלא מתרגלים עליו מראש. המתקן ספג פגיעות ישירות, ובכל זאת המשק הישראלי לא חווה מחסור משמעותי בדלקים. משרד האנרגיה אישר כי האספקה נשמרה סדירה לאורך כל תקופת הלחימה, ללא מחסור בבנזין, בסולר או בגז בישול לציבור או לתעשייה, הודות להיערכות מוקדמת, ניהול מלאים חכם ושיתוף פעולה הדוק עם כלל גורמי התשתית. בזן עצמה הצליחה להשיב את המתקנים לפעילות לאחר הפגיעות, ולהמשיך לספק דלקים לצה"ל, לשדות התעופה ולמשק האזרחי. זו לא מליצה ולא הבטחה עתידית, זה ביצוע שהוכיח את עצמו בשטח.
שותפות שעובדת גם בזמנים רגועים
מעבר לתקופות חירום, היכולת של בזן לייצר באופן עקבי מוצרים איכותיים בקנה מידה גדול הופכת אותה לשותפה טבעית לחברות הובלה, לתעשייה הכבדה, לחברות אנרגיה וליזמים בתחום הפטרוכימיה. עסקים שמחפשים יציבות בשרשרת האספקה שלהם ימצאו בקבוצה גורם שהוכיח את עצמו שוב ושוב גם בתנאים המאתגרים ביותר שהמשק הישראלי ידע.